ראש דבר
 הנה תורתינו הקדושה מתייחסת לאש כדכתיב מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') וכתיב הלא כה דברי כאש ירמי' כ"ג כ"ט) וכתיב רשפיה רשפי אש (ש"ה י' ו') וקאי על התורה [וכמו שנדרש הכתוב הסמוך לה מים רבים כו' על התורה בסוטה כ"א א'] ובש"ס תענית (ד' א') האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתח לי' שנאמר הלא כה דברי כו' ובפסיקתא דוזאת הברכה אמר ר' יוחנן כל מי שבא לעסוק בד"ת יראה בעצמו כאלו עומד באש לכך נאמר מימינו כו' וע"כ אמרו בש"ס ביב (ע"ט א') כל הפורש מד"ת אש אוכלתו שנאמר ונתתי את פני בהם מאש יצאו והאש תאכלם ערשב"ם שם ומזה הטעם אמר ר' יהודא בסנהדרין (כ"ב א') כל בית שאין ד"ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו והיינו כיון שאין נשמעין בו ד"ת שנמשלו לאש ע"כ תאכלנו אם [ומה דאמר דוקא בלילה י"ל דס"ל כר"ל בעירובין (ס"ה א') דלא איברא לילה אלא לגירסא וע"כ אמר ר"ל בע"ז (ג' א') כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום ואזיל לשיטתו בעירובין] וע"כ אמרו בחגיגה (י"ב ב') וע"ז (ג' ב') כל הפוסק מד"ת מאכילין אותו גחלי רתמים שכיון שפסק מד"ת שהם כאש ע"כ מאכילין אותו גחלים. וע"כ אמרו בש"ס תענית (ד"י ע"ב) וסוטה (מ"ט א') שני ת"ח שמהלכין בדרך ואין ביניהן ד"ת ראוין לשרוף. ובעירובין (נ"ד א') אמרו בתלמיד א' שהי' לראב"י שנתחייב שריפה למקום משום ששכח דבר א' מתלמודו עמהרש"א בח"א שם. והיא משום שעזב ד"ת שנמשלו לאש. ובחגיגה (כ"ז א') אמרו ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהן כו' ת"ח שגופן אש שנאמר הלא כו' עאכו"כ. והטעם דכיון דת"ח מתדבקים בעצם התורה שהיא אש של מעלה והיא מכבה להאש של גהינם. וכדאיתא ביומא (כ"א ב') דאש דשכינה היא אש אוכלה אש וע"כ התורה היא מצלת ג"כ מהיצה"ר [כדאיתא בקידושין (ד"ל ע"ב) וב"ב (ט"ז א') בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה ובב"ר פכ"ב אם בא יצרך להשיאך דחאהו בד"ת ושם פנ"ד אם רעב שונאיך האכילהו מלחמה של תורה. ועש"ס סוכה (נ"ב א') ורש"י שם. ובאדר"נ הט"ז יצה"ר אין לו תקנה אלא בד"ת. ויש להמליץ ע"ז מאמר הכתוב (במדבר ל"א כ"ג) כל דבר אשר יבא באש. היינו אש היצה"ר תעבירו באש היינו אש התורה וטהר] והוא משום דהיצה"ר נמשל לאש [כדכתיב (ישעי' ט' י"ז) בערה כאש רשעה. וביומא (ס"ט ב') נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קה"ק. וביבמות (ס"ג ב') כניצוץ מבעיר גחלת ערש"י שם ובקידושין (פ"א א') נורא בי עמרם. מבואר מזה דהיצה"ר נמשל לאש וע"כ אמרו בב"ק (ס' א') אימתי אש יוצאה בזמן שהקוצין מצוין לה שהרשעים הנמשכים אחרי היצה"ר שהוא נמשל לאש נעשו גם המה כמו אש. והאש יוצא מהם] וע"כ אש התורה שהוא אש של מעלה מכבה אש היצה"ר וע"כ הר"ת של השבעה שמות שיש להיצה"ר [המנויים בש"ס סוכה (נ"ב א') אולם בזה"ק פקודי (דרס"ג א') קחשיב אותם באופן אחר] עולים כמנין דת אש עם האותיות והכולל לרמז שהתורה מבטלת אותן. מבואר מכל זה שהתורה נמשלה לאש וע"כ כשנתעסקו ר"א ור"י בד"ת יצתה אש והקיפה אותן כמבואר בירושלמי חגיגה (פ"ב ה"א) והובא בתוס' שם (ט"ו א') ובסוכה (כ"ח א') כתבו כן בשם המדרש והוא במדרש רות (ג' ז') וכ"ה בזה"ק בראשית (צ"ד ב') גבי ר' אבא ובש"ס סוכה שם אמרו גבי ר' יונתן ב"ע בשעה שעסק בד"ת עוף הפורח עליו נשרף. והיינו משום שנתדבקו באש התורה ובזה"ק וירא (קי"ח א') כיון דבעי למלעי בסתירו דספרא ומשתעו דא עם דא נפק שביבא דעילא כו' יעו"ש
: והנה בש"ס ביצה (כ"ה ב') אמרו מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין תנא דבי ר' ישמעאל מימינו אש דת למו אמר הקב"ה ראוין הללו שתנתן להם דת אש. ורש"י פי' שם מפני שהן עזין וניתנה להם תורה שיתעסקו בה והיא מתשת כוחם ומכנעת לבם ובזה י"ל מה דאיתא בסנהדרין (כ"ו ב') למה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדה. היינו שמתשת כוחן של ישראל הנקראים אדם כדאיתא בע"ז (ג' א') יעו"ש [וחוץ לענינינו יש לפרש מה שאמרו התורה מתשת כוחו של אדם לפי מה שאמרתי על מה שיש ארבעה שמות להאדם אדם איש גבר אנוש והיינו לפי הארבעה זמנים שחולפים על האדם מעת הולדו עד שובו אל אדמתו. דבתחלת יציאתו מרחם אמו שאז מתאוה רק לחומריות נקרא אדם משורש אדמה ואז אין לו רק היצה"ר [וע"כ שם אדם אינו מתרבה כמו הג' שמות שאומרים אנשים אישים גברים ולא יאמרו אדמים לפי שאין לו רק היצה"ר ולא היצ"ט] וכאשר נעשה בן י"ג והחל רוח היצ"ט לפעמו [כמבואר בזה"ק וישלח קכ"ה ב' ובמדרש קהלת ד' ח'] ולבחור בטוב אז נקרא גבר דנידע דשם גבורה הונח בלה"ק כשילבש האיש רוח גבורה שנותנין לו מן השמים רוח אלקים לעשות חיל (וע"כ לדעתי נקרא גם התרנגול גבר לפי שגם בו ינתן רוח מן השמים כמבואר בזה"ק בראשית (ע"ז ב') אתער שלהובא חד מסטרא כו' ומטי בין גדפי דתרנגולא ובויקרא (כ"ב ב') כדין שלהובא נפיק ובטיש בגדפוי דתרנגולא) ואח"כ הושאל גם לגבורה הגשמיי. וע"כ כשיכנס היצ"ט שהוא רוח אלקים בהאדם אז נקרא גבר וכשיגיע לבן ארבעים לבינה ושכלו נשתלם ודמי רתיחות הבחרות נשקטו בו ויגיע לשלימות המדות נקרא איש משורש יש. שאז יצא מאין ליש הגמור ואח"כ כשיגיעו ימי הירידה נקרא אנוש משורש אנוש. וע"כ אמרו התורה מתשת כוחו של אדם ר"ל כוחו של היצה"ר השולט בו בעת שנקרא ארם כן הי' מקום לפרש. אולם חזרתי בי חדא כי לפ"ד המקובלים האמיתיים שם אדם הוא למעלה משאר השמות כנודע להמעיין בדבריהם. וגם נראה שהפי' מתשת כוחו של אדם